<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער א'</h1>
<h2>דף כד.</h2>
וגרסינן בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ז ע"ב], אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאחר ואמר הלה אי אפשי בהן קנה ואפילו עומד וצווח ורבי יוחנן אמר לא קנה א"ר אבא בר ממל ולא פליגי כאן בצווח מעיקרו כאן בשותק ולבסוף צווח. והאי דינא בשכיב מרע דדבריו ככתובים וכמסורים, אבל במתנת בריא לא קני עד דמטי שטרא לידיה. כך דרך הרי"ף ז"ל. ומיהו מתנה בקנין אע"ג דלא מטי שטרא לידיה, כמו שכתוב למעלה בדרך הראשון. [קל"ח ע"א] אמר רב נחמן בר יצחק זיכה לו ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן דרבנן סברי מדאישתיק קנינהו והאי דקא צווח מהדר קא הדר ביה ורשב"ג סבר הוכיח סופו על תחלתו והאי דלא קא צווח עד השתא סבר כי לא מטי לידיה מאי אצווח. וכתב בספר העיטור דשר שלום ז"ל (ו)כן פסק כרבנן. ור"ם פ"ד דהלכות זכיה כתב שהוא ספק. לפיכך אם קדם [אחר] וזכה לעצמו אין מוציאין מידו, שמא המקבל זכה, וזה שאמר איני רוצה בה, הרי הפקירה לזה שקדם ולקחה, [ו]מן ההפקר זכה בה. ואם חזרו וזכו הבעלים הראשונים ותפסוה מיד זה שקדם וזכה [בה] אין מוציאין אותה מידם, שמא המקבל [לא זכה, וכיון שאמר אינו רוצה] הוכיח סופו על תחלתו ולא קנה אותה וברשות בעליה הראשונים קיימת עדיין.
גרסינן בפרק השולח בגיטין, אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאה מתנה לידו "מתנה זו מבוטלת, תיבטל, אי אפשי בה", לא אמר כלום. בטילה היא, אינה מתנה, דבריו קיימים. והיא הגירסא הנכונה, לפי שיש מהפכין בה. ומה שכתב ר"ם בפ"ד, המקבל את המתנה וזכה בה ואחר שבאה לידו אמר הרי היא בטלה לא אמר כלום. דוקא כשאמר הרי היא בטלה, אבל אמר בטלה היא דבריו קיימים מהא דפרק השולח. וכ"כ הראב"ד ז"ל.
וכתב הר"ם ז"ל, מקבל מתנה שטען ואמר, זו שתחת ידי אינה מתנה בידי אלא שומר אני עליה, או שאמר בטלה היתה מתחלתה לפי שלא קבלתיה או בעל כרחי באונס וכיוצא בדברים אלו, דבריו קיימים, ונשבע על זה שבועת היסת, ותחזור לבעליה. טען הנותן ואמר שומר אתה עליה, או שאמר שלא מדעתי נתתיה, או גזולה היא בידך, וזה אומר נתת לי, נשבע המקבל שבועת היסת ונפטר ע"כ.
